הכוח המשחרר שבסליחה – ללמוד לסלוח לאחרים ובעיקר לעצמנו

נושא הסליחה נוגע באחת משאלות היסוד של הקיום האנושי – כיצד אנו מתמודדים עם פגיעה, כאב ואכזבה שנגרמו לנו בידי אחרים או בידי עצמנו. לעיתים, הפצעים שספגנו מרגישים עמוקים מכדי שנוכל אי פעם להירפא מהם לחלוטין. אנו נאחזים בכעס, בטינה ובמחשבות נקמניות, מתוך אמונה שאם נשחרר, פירוש הדבר שויתרנו, נכנענו או איכשהו הצדקנו את הפגיעה שחווינו. אולם, מה אם נאמר לכם שסליחה אינה קשורה כלל לחולשה או כניעה, אלא דווקא לכוח פנימי עצום? שהיכולת לסלוח טומנת בחובה את המתנה של חופש ושלווה שאנו כה משתוקקים אליהם? במאמר זה, נצא למסע מרתק ומעשי בשבילי הסליחה – הן כלפי אחרים והן כלפי עצמנו.

ראשית, חשוב להבהיר מהי המשמעות האמיתית של סליחה. סליחה איננה שכחה או התעלמות מהעוול שנגרם. היא אינה מתן הכשר או הצדקה להתנהגות פוגענית. סליחה גם לא בהכרח כרוכה בחידוש הקשר עם הפוגע, אם המשך הקשר מסכן את שלומנו הנפשי או הפיזי. סליחה אמיתית היא תהליך עמוק של שחרור רגשי – ויתור מודע ומכוון על הכעס, התסכול והמרירות שמקננים בנו בעקבות הפגיעה. זוהי החלטה אמיצה לראות את האירועים באור חדש, לקחת אחריות על הרגשות והתגובות שלנו, ולהשיב לעצמנו את השליטה על חיינו ועל אושרנו באמצעות מעין טיפול טבעי בכעסים. במהותה, סליחה קשורה הרבה יותר לריפוי של הסולח, מאשר למעשיו או תגובותיו של הפוגע.

עם זאת, המסע לסליחה רצוף מהמורות ואתגרים לא פשוטים. לעיתים קרובות, הדבר הראשון שמונע מאיתנו לסלוח הוא התחושה שהפוגע "לא מגיע לו" את הסליחה שלנו, במיוחד אם מעולם לא קיבלנו ממנו חרטה או התנצלות כנה. גם הפחד מפני פגיעה חוזרת או ניצול לרעה של הסליחה עלול לעכב אותנו. אנו עשויים לחשוש שסליחה תתפרש כסימן לחולשה או כאישור להתנהגות הפסולה שחווינו. לעומת זאת, כשמדובר בסליחה עצמית, אנו נוטים להיות שיפוטיים ונוקשים כלפי עצמנו, מתקשים להכיל טעויות ואי-שלמויות שלנו. אולם, דווקא ההבנה כי מאחורי כל התנהגות אנושית עומדים סבל וחולשה משותפים, יכולה להניע אותנו לפתח את החמלה הנדרשת כדי לסלוח.

אז כיצד בכל זאת מתחילים לתרגל את אומנות הסליחה? נקודת ההתחלה היא תמיד מפגש אמיץ ואמפתי עם הכאב והתחושות האותנטיות שלנו. עלינו להרשות לעצמנו להכיר בעומק הפגיעה ובהשפעותיה, מבלי לשפוט או להדחיק רגשות שליליים. השלב הבא הוא לאמץ נקודת מבט רחבה יותר – לנסות להבין באמת את הסיפור האנושי של הפוגע, את הסבל או המצוקה שאולי הניעו את התנהגותו, גם אם איננו מצדיקים אותה. ככל שנצליח לפתח יותר חמלה ואמפתיה, כך ייחלשו האחיזה של השנאה והטינה. הצעד הבא הוא לשחרר את הציפיות הבלתי מציאותיות שלנו מן העבר – ההבנה שאין ביכולתנו לשנות את שקרה, אבל יש לנו שליטה מלאה על היחס שלנו כלפי זה בהווה. כאן יכולה לסייע מדיטציית סליחה מודרכת, הכוללת דמיון מודרך ואיחולים של שחרור, הקלה ושלום הן לעצמנו והן לאחר.

חשוב לזכור כי סליחה היא לרוב לא "אירוע" חד פעמי, אלא תהליך מתמשך עם עליות ומורדות. זהו למעשה אימון נפשי וריגשי שמעמיק ומשתבח עם הזמן. לעיתים נחווה הקלה מידית, ואילו במקרים אחרים הדרך עשויה להיות ארוכה ומפותלת יותר. רגשות של כעס, עלבון ואפילו שנאה עשויים להמשיך ולציף אותנו חליפות במהלך המסע, וחשוב לגלות סבלנות וחמלה כלפי עצמנו בנפתולי התהליך. עם התירגול, מעשה הסליחה הופך בהדרגה לטבע שני, לאבן דרך משמעותית בהתפתחות האישית והרוחנית שלנו. הוא מלמד אותנו להיענות לחיים ממקום של ריכוך ופתיחת הלב, גם נוכח הקשיים והאתגרים שבדרך.

אם ישנו אדם אחד שלרובנו קשה לסלוח לו יותר מכל – הרי זה אנחנו עצמנו. רבים מאיתנו נוטים להיות ביקורתיים ונוקשים כלפי עצמנו, מתעמרים בעצמנו על טעויות וכישלונות. אנו נושאים תחושות מעיקות של בושה ואשמה על מעשים שלא עשינו או בחירות מוטעות שעשינו. אולם, מחקרים מלמדים כי חוסר יכולתנו לסלוח לעצמנו גובה מחיר יקר – הן בפגיעה בבריאות הפיזית והנפשית והן בחוסר המימוש של הפוטנציאל שלנו. לעומת זאת, טיפוח חמלה ואהבה עצמית בלתי מותנית הוא מתנת חיים של ממש. כדי לפתח יחס של סליחה עצמית, עלינו להתחיל להתבונן על עצמנו בעיניים אוהבות ומקבלות, להכיר ברגישות ובפגיעות שלנו כבני אנוש. במקביל, חשוב להבין כי האשמה העצמית המתמדת אינה מקדמת אותנו, אלא רק שוחקת ומחלישה. על כן, עלינו להתאמן ב"שחרור פנימי", להתיר את הכבלים שבהם כלאנו את עצמנו ולבחור מחדש בחופש באמצעות טיפול טבעי בחוסר ביטחון עצמי.

כשאנו מאמצים בהדרגה את עקרונות הסליחה, טבעי שנרצה להרחיב אותם למעגלי החיים השונים שלנו. למשל, בתוך המשפחה והזוגיות, שילוב של שפה וגישה סלחנית יותר יכול להביא לתקשורת כנה וחיבור עמוק יותר. כשמתעוררים קונפליקטים, נוכל להתעכב פחות על האשמות הדדיות, ויותר על הקשבה אמיתית וחיפוש אחר פתרונות. כהורים, נדגים לילדינו את האומץ שבלבקש סליחה כשפגענו, ונעודד אותם לסלוח איש לרעהו מתוך אהבה. בהשראת תרגול הסליחה, נבחר להגיב בחמלה ובנדיבות גם נוכח עלבונות יומיומיים או התנהגויות מרגיזות. בכך, נהפוך בהדרגה את עצמנו ואת סביבתנו הקרובה ל"אזורים מוגנים", שבהם הסליחה וההכלה הם ברירת המחדל.

לאורך המאמר, ראינו כי על אף היותה אתגר לא פשוט, סליחה טומנת בחובה מתנות יקרות ערך – שחרור משכבות של כאב, רגישות יתר, יחסים עמוקים ומשמעותיים יותר והתעלות מעל דפוסים הרסניים של נקמנות ושיפוטיות. הבנו שעל אף היותה תהליך ולא יעד, כל צעד קטן בנתיב הסליחה מקרב אותנו לשלום ולחופש הפנימי שאנו כמהים אליהם. ראינו גם דוגמאות מרגשות לאנשים ששינו את חייהם ואת חיי הסובבים אותם דרך הכוח המרפא של סליחה. זהו אם כן הרגע להזמין את עצמכם, הקוראים, לצאת בעקבותיהם למסע האמיץ והמופלא הזה. מסע שיוביל אתכם להניח בצד משקעי עבר, להתבונן בליב